MyColorfulGrays | מן העתונות
50 גוונים של אפרו

אומנות זיכרונות מאפריקה 50 גוונים של אפרו > הציירת אן שלכטר חיה בקיבוץ פסטורלי, שופע ירק בגליל ומציירת באפור.

הדברים אף פעם אינם כפי שהם נראים

 

אן שלכטר מושכת שמן על קנבס. היא מציירת פורטרטים של נשים אפריקאיות עם כתמים של צבע. בעיקר כחול. למה דווקא נשים אפריקאיות? ולמה המדבר החם מקבל אצלה גוונים קרים? אז זהו שלאן יש סיפור והוא מרתק. הציירת שמלהטטת עם המכחול ויוצרת קשת של גוונים אפורים היא למעשה עיוורת צבעים. אז מה זה בעצם עיוורון צבעים? מה זה אומר? אני לקוית ראייה מלידה. יש לי תסמונת גנטית נדירה שנקראת Achromatopsia שגורמת לי להסתנוור מאוד מאור, הראייה שלי ירודה ויש לי עיוורון צבעים מלא.

מעולם לא ראיתי איך נראה צבע. זה לא שראיתי, התעוורתי ועכשיו אני מעלה מהזיכרון. לא חוויתי את ההשפעה שיש לצבעים עלינו, על מצב הרוח שלנו. לא חוויתי את מה שהצבע הירוק משדר, או מה שצבע אדום יכול לעורר.

איך לקות הראייה משפיעה על העבודות שלך?

האופי של הציורים שלי מושתת על העובדה שאני עיוורת צבעים. אני רואה גוונים בצורה די קיצונית ולכן משחקי האור והצל שלי מעניינים אנשים מיטיבי ראייה. אני משתמשת בצבעים לא טבעיים לאובייקט, כמו שהייתי משתמשת בשחור ולבן כי אני לא מבדילה בין גווני צבעים לגווני אפורים. כרגע הציורים שלי מאוד ריאליסטים, לפחות עבורי ויחסית מושלמים גרפית. זאת כי מרחוק אני לא רואה פרטים כמו קמטים או כתמים וככה אני רוצה להמחיש את זה. מבחינה פיזית, אני מציירת בעזרת צילומים, וכדי להגיע לדיוק כזה אני עובדת מאוד קרוב לקנבס ולתמונה עצמה.

ולמה את מציירת נשים אפריקאיות?

מתוקף תפקידו של בעלי, נסענו ב2014 לשליחות של שלוש שנים בדרום אפריקה. שם נחשפתי לתרבות של המקומיים, למראה השונה שלהם, לחיים השונים שהם חיים.

זה ריתק אותי, ומכיוון שכמעט בלתי אפשרי לקבל ויזת עבודה בדרום אפריקה, נאלצתי פשוט לא לעבוד. אחרי שנה שבה הייתי אמא במשרה מלאה, החלטתי לחזור לאהבה הראשונה שלי ולצייר. ציירתי בסטודיו של אמן בריטי שחי בדרום אפריקה והוא ליווה אותי. ציור הפורטרט הראשון שלי היה של האישה בהריון. מאז ועד היום אני חוקרת את נושא הפורטרטים. כשהתחלתי לצייר, החלטתי שאני רוצה לדבר על המגבלה שלי דרך הציורים.

לגבי הבחירה שלי להתמקד בנשים אפריקאיות, אני רק יכולה לומר שהן מאוד עניינו אותי. המראה שלהן עוצמתי ונשי מאוד בעיניי.

 

הדרך של אן לאמנות היתה מלאה במעקפים ובסטיות מהמסלול. בגיל צעיר היא כבר ידעה להיות קשובה לקול הפנימי שלה ולמדה במגמת אומנות בתיכון, אבל אז היא החליטה ללכת על בטוח ועבדה בחברת היי טק בתל אביב, כעוזרת חשב, שם ניהלה את תקציב החברה. מאוחר יותר היא החליטה שאם כבר לחיות העיר הגדולה, אז כבר לחיות בעיר הגדולה באמת ועברה לגור בניו יורק. היא למדה כלכלה בBaruch Collage ונראה היה שהמסלול חושב מחדש.

 

אחרי שלוש שנים, כשפגשה את בעלה לעתיד, חזרה אן ארצה והמשיכה את לימודיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. אלא שאז נוצר עוד טוויסט בעלילה, והשניים עברו לגור בקיבוץ בצפון. "גדלתי כילדה במושב ובן זוגי חובב טבע, ולכן היה לנו ברור שנגור בקיבוץ או מושב. המגורים באזור כפרי לא פשוטים עבורי כיון שאני לא יכולה לנהוג. בחרנו בקיבוץ הספציפי שצמוד לכביש ראשי, עם תדירות די גבוהה של אוטובוסים. אך עדיין, העצמאות שלי לא לגמרי מלאה. אני שמחה על ההחלטה הזו אפילו שאני מוגבלת מבחינת ניידות ותעסוקה. אני פעילה בקהילה ומעריכה את זה שאני יכולה להיות מעורבת בעיצוב המקום בו אני חיה".

עוד מאן אפשר לראות באתר שלה: com.anneschlachter.www ובדף הפייסבוק שלה תחת השם: MyColorfulGrays

 

מקבוצת הג'רוזלם פוסט | יום ד' | י''ב בניסן תשע״ח | 2018.3.28 | גיליון מס׳ 548,21

  • LinkedIn
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram