זה ריתק אותי, ומכיוון שכמעט בלתי אפשרי לקבל ויזת עבודה בדרום אפריקה, נאלצתי פשוט לא לעבוד. אחרי שנה שבה הייתי אמא במשרה מלאה, החלטתי לחזור לאהבה הראשונה שלי ולצייר. ציירתי בסטודיו של אמן בריטי שחי בדרום אפריקה והוא ליווה אותי. ציור הפורטרט הראשון שלי היה של האישה בהריון. מאז ועד היום אני חוקרת את נושא הפורטרטים. כשהתחלתי לצייר, החלטתי שאני רוצה לדבר על המגבלה שלי דרך הציורים.

לגבי הבחירה שלי להתמקד בנשים אפריקאיות, אני רק יכולה לומר שהן מאוד עניינו אותי. המראה שלהן עוצמתי ונשי מאוד בעיניי.

הדרך של אן לאמנות היתה מלאה במעקפים ובסטיות מהמסלול. בגיל צעיר היא כבר ידעה להיות קשובה לקול הפנימי שלה ולמדה במגמת אומנות בתיכון, אבל אז היא החליטה ללכת על בטוח ועבדה בחברת היי טק בתל אביב, כעוזרת חשב, שם ניהלה את תקציב החברה. מאוחר יותר היא החליטה שאם כבר לחיות העיר הגדולה, אז כבר לחיות בעיר הגדולה באמת ועברה לגור בניו יורק. היא למדה כלכלה בBaruch Collage ונראה היה שהמסלול חושב מחדש.

אחרי שלוש שנים, כשפגשה את בעלה לעתיד, חזרה אן ארצה והמשיכה את לימודיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. אלא שאז נוצר עוד טוויסט בעלילה, והשניים עברו לגור בקיבוץ בצפון. "גדלתי כילדה במושב ובן זוגי חובב טבע, ולכן היה לנו ברור שנגור בקיבוץ או מושב. המגורים באזור כפרי לא פשוטים עבורי כיון שאני לא יכולה לנהוג. בחרנו בקיבוץ הספציפי שצמוד לכביש ראשי, עם תדירות די גבוהה של אוטובוסים. אך עדיין, העצמאות שלי לא לגמרי מלאה. אני שמחה על ההחלטה הזו אפילו שאני מוגבלת מבחינת ניידות ותעסוקה. אני פעילה בקהילה ומעריכה את זה שאני יכולה להיות מעורבת בעיצוב המקום בו אני חיה".

עוד מאן אפשר לראות באתר שלה: com.anneschlachter.www ובדף הפייסבוק שלה תחת השם: MyColorfulGrays

מקבוצת הג'רוזלם פוסט | יום ד' | י''ב בניסן תשע״ח | 2018.3.28 | גיליון מס׳ 548,21